זה נהפך לסיפור ענק בלי שרציתי. יום רביעי עד כמה משמעותי שלא היה התנפח למימדים מפלצתיים אפילו ביחסית אל מה שהיה בהתחלה. אחרי הרגיעה שביום חמישי הגיעה היועצת ביום שישי ופיתאום גם היא היתה צריכה להתייחס לעניין וגם לה יש דעות וגם כאלה שלא מקובלות- לא מקובלות עליי לפחות וזה מספיק כלומר זה הספיק לי אבל לא , לה זה לא.
היא דחפה את הדעות שלה ובכך דחפה אותי והוציאה ממני את האמת שלי בצורה שרק אמת יכולה לצאת יענו קשוחה מהרגיל וזה מתיש, זה ממש מתיש , זה מחסל את כל הכוחות והנשמה, את כל מה שהיה בי זה לקח והחריב והרס .... ולא נישאר בי, נישראתי אני , אבל בלי כלום, ריקה ...
ואיך , מאיפה אמצא את האנרגיות לקום מחדש, שוב אבל בלי כלום, לנסות לבנות את מה שנהרס ? ולמה? למה בכלל לקום ולחפש ולבנות, למה לעשות משהו שכל יום וכל רגע יכול להיחרב , ככה בלי מאמץ בלי חשיבה רק בכלל שלאחת שמגדירה את עצמה יועצת יש דעות...
זה מתסכל, מסתכל מאוד שאנשים שבכלל לא מכירים אותי ואת ההוויה שלי נכנסים לי לחיים ועושים כל כך הרבה בלגן וזורעים תועפות הרס ואין לי שליטה, לא על מתי ולא על כמה ....
יגיע מחר ומחר יהיה טוב , אולי אפילו אצור את הנחרב
