זה מתחיל קשה

בלוג שנפתח קשה..... מה זה מראה על העתיד?....בלוג שנפתח בפחד הרבה פחד...

פחד של איך יגיבו אליי מחר בכיתה אחריי שאבא שלי גרם למחנכת לבכות ואחרי הסערה בה אני הייתי בשיעור חינוך ויותר גרוע איך אני אגיב אליהם?....

אני כל כך פוחדת, הפחד הוא חלק ממני, לפעמים חלק משמעותי, לפעמים פחות, עכשיו הוא כולי. אני מפחדת למרות שאני יודעת שלא יכולתי לעשות שום דבר אחרת וכל מה שעשיתי היה הטוב ביותר שלי ואבא שלי לא צרח סתם ולא בא במטרה לפגוע בה ואין לו שום דבר נגדה פשוט היא פגעה בי נורא ושאני נפגעת גם הוא נפגע, הוא לא יכול להתעלם והוא לא סתם נפגע, הוא נפגע מאוד, יותר ממני, לא קל להיות אבא של ילדה שנכנסת לסכנות של פגיעה עצמית בתדירות של פעם ביומיים ולדעת שלא אין נגד זה תרופה ואין טיפול וכל מב שצריך זה להיות רגישים והעולם הוא לא רגיש. לא קל לבוא לבצפר מהעבודה תוך סגירה של כל, ככה באמצע היום כי הבת שבת 18 נמצאת על סף תהום ולאף אחד לא אכפת וברגעים כאלה שהקושי בהם מהווה כל כך הרבה, כל כך הכל אי אפשר לצפות מבן אדם לא להגיב, לא להרים את הקול, לא לומר את מה שיש לו באותו הרגע , גם אם הדבר הזה הוא נכון רק לאותו הרגע , רק לאותה תחושה קשה וברגע שהיא נעלמת הוא מבין שהיא לא הגיונית.

אני אדם חזק, לא כזאת שנשברת בקלות, להיפך, בטח לא בבצפר , אבל היום זה קרה, וזה לא סתם קרה, אני מרגישה בזמן האחרון יחד עם העלייה בגיל המנטלי שלי שהרגישות עולה כאילו כדיי להפחית את כמות הכוחות הנדרשים לגוף בעלייה בגיל המנטלי . העובדה שהיום זה קרה מפחידה אותי לגביי מחר, איך אתמודד עם האשמה מצד אחד התלמידים עם תהיה? אם אצליח להיות חזקה כדרכי או שאשבר כמו שהראיתי היום שאפשר?...

אני לא רוצה להישבר בפניהם, מבחינתי אם אשבר בפניהם זה בפניי החלשים ביותר, האלה שבניהם לקושי אין הרבה, אין כלום.... האלה שאפילו לא מכירים.... הם לא מכירים אותי וזה קשה ללמוד בסביבה בא אף אחד לא מכיר ולא רק בהתחלה , גם בסוף....